חמת ארמטורות ויציקות בע"מ נ' סטאר נציגויות יבוא ושווק בע"מ

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר של המבקשת לביצוע 7 שיקים ע"ס כולל של 145,000 ₪ בתיק הוצל"פ שמספרו 01-06458-34-1 (השיקים הינם למועדי פירעון שונים במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2012).

הבקשה הוגשה באיחור ועל כן התיק הועבר לביהמ"ש ללא עיכוב הליכים.

ההליכים עוכבו לאחר שהמבקשת הפקידה ערבון בתיק ע"ס 5,000 ₪ על פי החלטת כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ מיום 13.1.13.

ביום 17.3.13 נערך בפניי דיון בהתנגדות, שבו נחקר המצהיר מטעם המבקשת, מר אריה באום, על תצהירו התומך בהתנגדות.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב והגיעה השעה ליתן החלטה בתיק.

יצוין כי בין אותם הצדדים ו/או מנהליהם מתנהלים במקביל הליכים נוספים בבימ"ש זה.

הוגשה בקשה לאיחוד דיון שנדחתה ע"י ס.הנשיאה, כב' השופטת נועה גרוסמן, ביום 13.3.13.

תחילה אדון בבקשה להארכת מועד, ולאחריה במידת הצורך, אדון בטענות ההגנה שהועלו בהתנגדות.

מסגרת נורמטיבית

האיחור בהגשת ההתנגדות

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת כך:

[...] "נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא (הרשם – ד.י) להאריכם

מטעמים מיוחדים שיירשמו".

התקנה יוצרת הבחנה בין המועד שנקבע על ידי בית המשפט לבין המועד שנקבע בחיקוק, כפי שבעניינינו כאשר לגבי האחרון נדרש טעם מיוחד לצורך הארכת המועד. ההלכה הפסוקה קובעת קווים מנחים בשאלה מהו אותו הטעם המיוחד שקיומו דרוש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק, הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעלי הדין, ואילו כאשר טעמי איחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראה: ע"א 725/81 יוסף עלי חוסין ענבתאויי נ' ג'מאל סלים חסון).

ס' 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967, קובע כך:

(ג1)על אף האמור בסעיף 7(א), המועד להגשת התנגדות לביצוע הבקשה יהיה שלושים ימים מיום המצאת האזהרה.

טענות הצדדים:

טענות המבקשת-

מנהלה של המבקשת, היה בביה"ח בצנתור בתאריכים 25.12.12-26.12.12, נעשתה פנייה לב"כ המשיבה להארכת מועד של יום אחד להגשת ההתנגדות קרי, עד ליום 31.12.12, ואולם המשיבה סירבה לבקשה.